<h1>רבינו יהונתן מלוניל — פסחים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[פסחים נ"ג ע"א] מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו', דלא גזרינן משום בהמה גסה. מוכרין, דאע"ג דאמרינן [ע"ז כ"ב ע"א] אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים, מפני שחשודין על הרביעה, וקא עברי משום ולפני עור לא תתן מכשול, ורביעה אחת משבע מצות היא שנצטוו עליהם בני נח, ואפילו הכי מותר למכור, דכיון דבהמה שלהם ליכא למיחש לרביעה, דגוי חס על בהמתו שלא תעקר דשוב לא תלד, ואם זכר הוא מכחשי ואזלי, אבל בהמה גסה אינה תלויה במנהג, דבכל מקום אסור, מפני שהגוי עושה בה מלאכה בשבתות וימים טובים, אע"פ שכיון שקנאה הגוי בדמים שלו היא ומה לנו אם יעשה בה מלאכה בשבתות, אפילו הכי גזרו חכמים משום שאלה ומשום שכירות ומשום נסיוני, ושאלה ושכירות לא קניא, נמצא שעושה מלאכה בבהמה של ישראל, וגזרינן עגלים וסייחין ושבורין דלאו בני מלאכה נינהו אטו גדולים ושלימים דבני מלאכה נינהו. ור' יהודה מתיר בשבורה, דלא חזיא למלאכה כלל, לא השתא ולא לעולם, אבל בעגלים וסייחין מודה דכי גדלי בני מלאכה נינהו. בן בתירא מתיר בסוס, לפי שאינו עשוי אלא לרכיבת אדם, וחי נושא את עצמו, נמצא שהוא עושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת, ומשום הכי לא גזרו מכירה אטו שאלה ושכירות. ואיידי דפירקין זה מיירי [ב]מקום שנהגו לענין פסחים הכא נמי דמייתי לענין שבת וכן של תשעה באב ויום הכיפורים.
<h2>דף ב:</h2>
[פסחים ו' ע"א] בהמת ארנונא וכו'. ארנונא הוא לשון שיתוף, דכתיב [במדבר כ"א] כי ארנון גבול מואב וגו', לפיכך קורא לכל דבר המשותף ארנונא. ואם בהמה זו חציה של גוי וחציה של ישראל, פטור מן הבכורה, דכתיב [במדבר ג'] תחת כל בכור בבהמת בני ישראל, ואע"ג דמצי ישראל לסלוקי הגוי מן הבהמה כשירצה בדמים שיתן לו, אעפ"כ כל זמן דלא סליק מיניה פטורה. ועיסת גוי פטורה מן החלה דכתיב [שם ט"ו] (עסתכם) [עריסותיכם] ולא עיסת גוים.
<h2>דף לג.</h2>
[פסחים צ"ה ע"ב] הפסח שבא בטומאה. שהיו רוב ישראל טמאין [ד]יחיד נדחה לפסח שני אבל צבור עבדי בטומאה, ואע"פ שהוא נעשה בטומאה מת, לא שרינן להו לטמאי זיבה, דכתיב [במדבר ט'] לנפש, טומאת נפש ולא שאר טומאות, שהרי אם ישראל רובן טמאי (מתים) זבין לא היו עושין פסח ראשון, כל שכן כשהן מועטין, דסבירא לן דטומאה הותרה בצבור, וטמאי מתים כטהורים נחשבין, ואסורין ליגע בשאר טומאות, לפיכך ידחו זבין ומצורעין לפסח שני, ומריבויא דכתיב איש איש מרבינן אפילו שאר טמאין, ויש להם תקנה בפסח שני כיון שיחידים הן, ואם רוב ישראל היו זבים אינן עושין לא את הראשון ולא את השני.
